צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים ו׳:ד׳

4 ראובן שנאסרה כו'. כ"כ דזה רק היכא ששמעון אסר הנאתו על ראובן ורבינו לשיטתיה דס"ל לעיל בהל' שבועות פ"ה ה"ד דגם גבי שבועה יכול להשביע על אחר שלא יהנה ממנו וכן ס"ל לעיל פ"ה ה"ו ע"ש. והנה בירוש' כאן פ"א ה"א אמר שם גבי מה דאמר המודר הנאה מחבירו דמותר לבקרו זה רק בנדרים אבל בשבועות אסור. וע' כאן פ"ד ה"ד דמחלק בירוש' ג"כ כה"ג דאם חולה אסר עליו נכסי רופא אסור לרפאותו ודלא כמש"כ הר"ן דף מ"א ע"ב. וכן גבי תרומה אסור לתרום משלו על של המודר היכא דהוא אסר על עצמו הנאתו משום דאשתרושי קמשתרשי ליה כמבואר בהך דגיטין דף מ"ד ובחולין דף קל"א ע"א דהרי נשארה אצלו התבואה וגרע מפורע חובו. וע' רש"י גיטין דף נ"ח ע"ב גבי הך דגידל דמשמע שם מרש"י דאם לא היו צריכין לשלם עוד הפעם טסקא היו צריכין לשלם לגידל. והטעם דלא הוה כפורע חובו משום דכיון דקיי"ל דארעא לטסקא משתעבד הוה כמו אשתרושי קמשתרשי ליה וזהו שיטת הירושלמי בנדרים כאן גבי מה דבעי שם ר' אבין בפ"ד ה"ב גבי כל הנתפס על חבירו אם צריך לשלם וט"ס שם וצ"ל דבר לא כו' כעין הך דב"ק דף קי"ג ע"ב ע"ש ולכך פי' רש"י בהך דכתובות דף ק"ח דלכך גבי שקל פטור משום דאין השקל כדי שיהא לו חלק בקרבנות דהא חזינן דתורמין על האבד א"כ ע"כ הם ב' דברים נפרדים ומה שצריך לשקול זה מצוה בפ"ע וא"כ לא שייך בזה אישתרושי קמשתרשי ליה וע"ש בתוס' ד"ה הא מני. ובאמת הכונה בהך דחולין דף קל"א כך במאי דאמר שאני התם דקמשתרשי ר"ל דכיון דקי"ל דמתנות אין עליהם שם ממון רק דמחויב ליתן המתנות בעצמן אם ישנן ומחמת מצות נתינה ואם אכלן הא ליתנהו ואפשר לקרוא על דבר אחר שם מתנות כהונה משא"כ גבי גורן אם קורא על תבואה אחרת שפיר חל עליה שם מעשר ורק משום שאינם תחת ידו וכיון דנשארו אחרים תחתם הוה כמי שישנם וכעין מה דאמרי' בשבועות דף כ"ח ע"א במד"א רב אשי מי גרם לשנייה שלא תחול ראשונה כו' ע"ש ברש"י ר"ל דכיון דאמרינן ליה שימנה עוד נזירות והרי כבר מנה אך המנין שעבר היה מחמת הראשונה וא"כ נמצא שישנה עדיין לראשונה וע' מש"כ רבינו בפיה"מ מע"ש פ"ג מ"א דאין פורעין חוב מטבל אף דעדיין לא נגמרה מלאכתו וע' בדברי רבינו בהל' מעשר פ"ו ה"ט והי"א ובירוש' דמאי פ"ו ובב"מ דף ק"א בהך מחלוקת דר"י ורבנן ונ"מ שאם הבע"ח אכל את הטבל כבר אין צריך להפריש וכמבואר בדברי רבינו פ"ו שם ה"ז וע' בתוספתא דמאי פ"ז וע' מש"כ רש"י בחולין דף קל"ד ע"א ד"ה אבל מש"כ שם בסה"ד דאף עם הטבח קאמר ר' יהודה ור"ל כך דאם נימא דנגזלות שוב הלוקח אין צריך לשלם עבורם אף אם הן בעין. דמה דצריך לשלם גבי גזל כשהוא בעין הוא רק משום דין ממון אבל לא במתנות דכיון שנגזלות שוב נפטר מן המתנות וע' לק' דף קל"ח ע"ב מדא"ש אלמא מתנות דכהן לא מזבין ע"ש ברש"י ובתוס' וכן הוא בתוס' ב"ב פ"ד גבי המוכר את הראש בבהמה דקה לא מכר את הלחי ע"ש אף לפי הס"ד בחולין דף ק"ל ע"ב גבי מאי דאמר ריב"ב שהמתנות דין א"כ נמצא שיש גבי מתנות כהונה ב' דברים א' מ"ע של נתינה וגם דין ממון והדין ממון הוא על הראשון והמצות עשה של נתינה על הב' וזהו הך ר"י דר"ל ברש"י וע' בהך דגטין דף ל"ה ע"א גבי אישתרושי אשתרשי ליה מקום דינר וע' בהך דב"מ דף מ' ע"א גבי מפקיד ע"ש בנמ"י. וע' בהך דע"ז דף ס"ה ע"א דאמר שם דאף אם לא יתן הלגין על חמורו לא ינכה לו ולא הוה כמו הך דב"מ דף ק"ד ע"ב גבי כחשא דארעא וע' ב"ק דף נ"ט ע"א גבי כחש גופני אם חיישינן ע"ש ובהך דנכי חיה שם ובב"מ דף צ"ט ע"ב דמנכה לו דמי ברזנייתא ע"ש ודף ק"ט ע"ב גבי ההוא שתלא וכ"מ. וע' מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' שכירות פ"ג ה"ו גבי רועה דצריך לנכות לו מה שהיה צריך לשלם להמצילין וע' במה דפליגי רש"י והר"ן ז"ל על הך דקדושין דף נ"ח ונדרים דף פ"ד ומ"ד טובת הנאה ממון אם צריך לשלם לו כל דמי טבלו או רק לפי שוה טובת הנאה שיהיה לו בו וע' בירושלמי פאה פ"ג ה"ו במה דקאמר שם דנ"מ בין אם נאמר דהטעם משום דמוכר לו חוץ מחובתו או משום דהדין הוא כך דצריך להפריש מן הקמה דאם אח"כ נשרף כל חלקו של המוכר יכול הלוקח לנכות מן הדמים שיעור פאה מה שהיה צריך המוכר לנכות על חלקו דזה לא נתן לו ע"ש. וע' ב"מ דף ק"י ע"ב אם שביעית מן המנין. אך זה רק היכא דגרמא שרי אבל במדיר גם גרמא אסור וכמש"כ ובזה א"ש מה דכאן דף פ"ד ע"ב ר"ל דהמשנה ס"ל דטובת הנאה אינה ממון ע"ש וא"כ היאך אמר לעיל דלכך לא נקט המשנה דיכולה ליהנות במעש"ע משום דס"ל דיש טובת הנאה למעש"ע והא המשנה ס"ל דטובת הנאה אינה ממון וע"כ כפי מה שחלקתי בין אם הוא אסר על עצמו הנאת אחרים בין אם אחרים אסרו עליו הנאתם ומה דרבינו פוסק דגם בשבועות מותר הנה בירוש' שם אמר דאם נימא דהטעם מפני ד"ש אין נ"מ בין שבועות לנדרים וע' בתוספתא כאן דאמר דההיתר מפני דרכי שלום ומש"כ הר"ן ז"ל כן משום מצוה זה לא שייך כאן חדא דכיון דאסר עליו הנאתו שוב אין עליו מצוה וגם דהא גם החולה מוזהר שלא להנותו ועליו ליכא מצוה וכמו בהך דכתובות דף מ' וע' מש"כ רבינו כאן בפיה"מ דהטעם דצריך לרפאותו משום מ"ע דאבידת גופו כמבואר בסנהדרין דף ע"ג ע"א ובאמת גם על החולה עצמו מוטל החיוב שירפא את עצמו ולכך אף דקי"ל בסנהדרין דצריך לשכור פועלים ולהציל חבירו מ"מ מוטל על החולה לשלם לו דעליו ג"כ מוטל לרפאות עצמו וע' מש"כ הכ"מ בפ"א מה' רוצח הי"ד בשם הרא"ש ע"ש ובתוס' ב"ק דף ס' ע"ב ובזה א"ש הך דיבמות דף ק"ו ע"א ע"ש בתוס' ד"ה אין לו מה שהקשו מהך דב"ק גבי חולה אך שם גם על החולה מוטל שירפא עצמו משא"כ בחליצה דהחיוב מוטל על היבם וזהו כונת רש"י שם ד"ה אמר וע' בהך דכתובות דף נ"ט ע"ב גבי הך דאם היה מכירה נותן לה שכרה ע"ש וע' בהך דסנהדרין דף מ"ג ע"א אם החיוב הוא על ב"ד להכין לו הסודר והסוס להצלה ומשמע שם דכיון דהציווי הוא על הב"ד מחמת הך דושפטו והצילו והם גמרו דינו מוטל עליהם החיוב שיצילו והתשלומין בעד הדברים הנצרכים וע' בהך דכתובות דף מ"ז ע"א במד"א שם אב נמי מימנע ולא פרק ע"ש ברש"י ד"ה כיסא דמוכח דאין כופין לקרובים לפדותה וע' בהך דקדושין דף כ"א דקרוב קרוב קודם ודף י"ח ע"א ובהך דגיטין דף מ"ו ע"ב ובתרומות ירוש' פ"ח גבי עולא בר קושב דאמר שם יכרך המת בסדינו. אך די"ל דהתם הוא גרם וכמו הך דנדה דף ס"א ע"א גבי הני בני גלילא וע' בגטין דף מ"ז ע"א גבי ההוא דזבין נפשיה ללודאי דא"ש קטלא שאני אף דהוא גרם. וע' בהך דב"ב דף קע"ה ע"ב גבי משה בר עצרא דצורבא מרבנן שאני ובנו שאני ובאמת קשה למה הוצרכו חכמים לתקן הפדיון על בעלה הא קרוב לה הבעל מן הכל כמבואר בכמה מקומות דהוי גופו ממש אך י"ל דנ"מ דאינו יכול לאמר הרי גיטה וכתובתה כמבואר שם דף נ"א ע"ב. וע' תוס' כתובות דף מ"ז ע"ב דלגבי פדיון כופין גם אותה ע"ש ושם דף פ"ז ע"א גבי לכרגא דצריכין לשלם היתומים עבור האלמנה ע"ש בתוס' ד"ה לכרגא. והוה כעין הך דנדרים דף ל"ה ע"ב גבי כל קרבן שהיא חייבת:

5 שם לפיכך מותר לזון כו'. הנה בירוש' כאן מחלק בין ע"ע לעבד כנעני מחמת דע"ע אינו יכול למוכרו לאחר ואין לו הנאה מפטומו. אך גמ' דילן לא ס"ל כן וע' ברא"ש כאן ד"ה עבדיו מה דמפרש שם דההנאה מהעבד הוא מה דקאים קמיה ולא מה ששוה למוכרו וע' בהך דגיטין דף מ"ג ע"א והא חזי למיקם קמיה וע' בהך דסנהדרין דף פ"ה ע"ב דאוקמא באפי זיקה ותוס' ערכין דף ב' ד"ה לאתויי ע"ש וא"כ יש נ"מ גם בפיטומו וצ"ל דמ"מ זה לא מיקרי רק גרם הנאה ולא אישתרושי קמשתרש. וע' מש"כ רבינו לק' פ"ז הי"ג גבי הך דהיה ביתו לבנות דהטעם דהוה כפורע חובו. ובאמת לפמ"ש התוס' ב"ק דף ק"ב ע"ב זה עדיף מפריעת חוב והוה כמו אישתרושי קמשתרשי לי' וניכר הדבר וע' ב"ק ק"ט ע"א תוס' ד"ה בע"ח וע' בריטב"א כאן: